top of page
תמונת הסופר/תdana416

כאב שבונה, כאב שהורס: שיעור בפילאטיס לארגוני Data Driven



בעולם הפילאטיס, מדריכות מיומנות מלמדות את מתאמניהם להקשיב לגופם ולהבין את השפה שבה הוא מדבר - שפת הכאב. לא כל כאב נולד שווה: יש כאב שמבשר על התחזקות והתפתחות, ויש כאב שמתריע על נזק פוטנציאלי. היכולת להבחין בין השניים היא אחד המפתחות להצלחה באימון. באופן מפתיע, אותו עיקרון בדיוק חל על ארגונים העוברים טרנספורמציה לעולם מונע הנתונים.

 

במסגרת מחקרי על הקשר בין עקרונות הפילאטיס להתפתחות ארגוני Data Driven, גיליתי כי ארגונים, בדומה למתאמנים, חווים שני סוגים של כאבים בדרכם לשינוי: כאב שבונה - המעיד על למידה, צמיחה והעמקת ההבנה העסקית, וכאב שהורס - המצביע על חסמים בדרך למימוש הערך העסקי. ההבדל בין השניים אינו תמיד ברור, אך היכולת לזהות אותו היא קריטית להצלחה.

 

בדומה למתאמן חדש, גם ארגונים צריכים להבין שהתקדמות דורשת זמן וסבלנות. לא ניתן לצפות לתובנות עסקיות מעמיקות באופן מיידי, וניסיון לדחוף מהר מדי עלול להוביל להחלטות שטחיות או שגויות. ההנהלה הבכירה, בדומה למתאמן המנוסה, חייבת ללמוד להבחין בין האתגרים שמקדמים את הארגון להבנה עסקית טובה יותר, לבין אלו שמרחיקים אותו ממטרותיו.

 

דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות במאבקי ה-Ownership על הנתונים. כשזה קורה בצורה בריאה ובונה, אנחנו רואים מנהלים שמתחילים לקחת אחריות אמיתית על הנתונים שלהם - דורשים להבין את המשמעות העסקית מאחורי המספרים, מזהים פערים בין הנתונים להחלטות שהתקבלו, ומאתגרים את עצמם לחשוב כיצד ניתן להפיק יותר ערך מהמידע הקיים. הכאב הבונה מתבטא בדיונים ערים על מדדי הצלחה, בהתעקשות על הבנת הסיפור שמאחורי הדאטה, ובנכונות להשקיע זמן ומשאבים בפיתוח תובנות עמוקות יותר. לעומת זאת, כשהכאב הופך להרסני, אנחנו עדים למאבקי כוח פוליטיים על שליטה במידע, להסתרת נתונים שאינם 'נוחים', ולהתנגדות לשתף מידע בין מחלקות מחשש לאבד שליטה. במקרים כאלה, במקום שהבעלות על הנתונים תוביל לערך עסקי, היא הופכת לכלי במשחקי כוח ארגוניים.

 

השינוי בתהליכי קבלת ההחלטות מייצר גם הוא את שני סוגי הכאב. הכאב הבונה מתבטא בנכונות להעמיק בנתוני הלקוחות, בפיתוח יכולת לזהות הזדמנויות עסקיות חדשות, ובאתגור בריא של החלטות שאינן מבוססות על הבנה עמוקה של השוק. לעומת זאת, הכאב ההרסני מתגלה בקבלת החלטות מהירה מדי ללא הבנת התמונה המלאה, בהתעלמות מתובנות שמגיעות מהשטח, ובדחיינות אינסופית בשם הצורך באיסוף עוד ועוד נתונים.

 

התמודדות נכונה עם כאבים אלה מחייבת, כמו בפילאטיס, התאמה של הגישה והתנועה. ברמה הארגונית, זה מתבטא במינוי מובילי תחום בכל יחידה עסקית שתפקידם לזהות הזדמנויות להפקת ערך מהנתונים, בהקמת פורום אסטרטגי שמזהה הזדמנויות חוצות-ארגון, וביצירת מפת דרכים ברורה למימוש הערך העסקי. במקביל, יש לפתח את "השרירים הארגוניים" דרך זיהוי שיטתי של הזדמנויות עסקיות, הגדרת מדדי הצלחה ברורים, והקמת מנגנון לשיתוף תובנות והצלחות בין היחידות השונות.

 

בסופו של דבר כמו בפילאטיס שבו המתאמן זקוק למערכת תמיכה - החל ממדריך מקצועי, דרך ציוד מתאים ועד לתוכנית אימונים מדורגת - כך גם בארגון נדרשת מערכת תמיכה מקיפה. בארגון, התמיכה באה לידי ביטוי בשלושה מעגלים:

הראשון הוא זיהוי והדגשת הצלחות עסקיות בכל מחלקה / יחידה , שכמו הצלחה בתרגיל חדש בפילאטיס, בונות ביטחון ומוטיבציה.

המעגל השני הוא פיתוח תובנות עסקיות המותאמות לצרכים הספציפיים של כל מחלקה / יחידה, המאפשרות לכל חלק בארגון לזהות הזדמנויות ולהעריך את ההתקדמות שלו.

המעגל השלישי מתמקד בהפעלת פיילוטים עסקיים ממוקדים, שכמו תרגילים מותאמים אישית, מאפשרים לכל מחלקה / יחידה להתקדם בקצב המתאים לה ולראות תוצאות עסקיות מוחשיות.


המסע לארגון Data Driven, בדומה להתקדמות בפילאטיס, הוא תהליך שדורש איזון עדין בין דחיפה להקשבה. ארגונים שמפתחים את היכולת להבחין בין כאב שבונה לכאב שהורס, ומגיבים בהתאם, הם אלה שיצליחו להוביל את השינוי בהצלחה. באמצעות התבוננות מעמיקה בצרכי הלקוחות והשוק, ניטור מתמיד של הזדמנויות עסקיות, והבנה שחלק מהכאב הוא סימן להתקדמות, ניתן להפוך את אתגרי השינוי להזדמנויות לבניית יתרון תחרותי משמעותי ולתרבות דאטה שממוקדת בערך עסקי.

Commentaires


bottom of page