מה הקשר בין יוגה, דאטה וטאפאס?

השנה האחרונה חיברה אותי למושג שכבר שנים הינו חלק ממני ולאחרונה הבנתי את העומק שלו.

טאפאס (בסנסקריט - מסתבר שיש שפה כזו) היא אש פנימית. להט. משמעת. ביוגה זו היכולת להופיע שוב ושוב על המזרן – גם כשקשה, גם כשאין תוצאה מיידית. זו עשייה שקטה, עקבית, עם כוונה.

וכמה שזה דומה לעבודה עם דאטה.

גם בדאטה אין קסמים. יש פעולות קטנות ונכונות שחוזרות שוב ושוב: לחדד שאלה עסקית, לבנות מדד טוב יותר, לחלץ ערך גם כשאין דאטה מושלם. יש אש שקטה של עשייה.

ופתאום הכל התחבר.

השם Data Tapas לא נבחר בזמנו מתוך עולמות היוגה אבל פתאום אני מבינה כמה הוא מדויק:

הבעיה שאני רואה בארגונים: “עד שלא נסיים את המעבר למערכת החדשה, לא ניתן לעשות כלום.”

ואז כל הלהט בארגון נכבה. כולם מחכים למשהו גדול שיגיע.

אבל אם מתחילים מלחשוב מה הכי מעניין את המנכל. איזה שאלות הוא היה רוצה לקבל עליהן מענה כל בוקר. גם אם המענה יהיה חלקי כי עוד אין מערכת שלמה - פשוט מתחילים להראות תשובה שנבנית , שתגרום לו לזרז את ההטמעה כי הוא יהיה להוט לתשובה המלאה...

תכלס יש את ה-Roadmap הגדול - שדרוג CRM, בניית מודל נתונים, הטמעת מערכת BI, הטמעת יכולות AI, הסבות וכו וכו...

ובמקביל מעצבים Tapas שיוצרים להט - תשובות (גם אם חלקיות) לשאלות שהמנכל הולך איתן לישון: איזה פעילויות מכירות באמת מביאות לקוחות? / איך אנחנו בעצם משווים לתחרות? / מה מאפיין את הלקוחות בסיכון ?

כל Tapas יוצר להט נוסף, הוכחה שהכיוון נכון, ותשוקה לתשובה המלאה.

אני מלווה ארגונים בתוכנית הגדולה וגם בחשיבה על ה-Tapas שיוצרים להט - ואני תמיד מתחילה בלחשוב: מה השאלה שהמנכל שלכם הכי רוצה תשובה עליה מחר בבוקר?